גזר דין בתיק ת"פ 2101/06

1.         הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380+382(ב)(1) לחוק; כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק.

ואלה המעשים: הנאשם והמתלוננת קיימו מערכת יחסים במשך 5.5 שנים. הנאשם התגורר בביתה של המתלוננת. מאז חודש ספטמבר 2005 נעכרה מערכת היחסים בין השניים על רקע קנאה ובמקרים רבים צעק הנאשם וקילל את המתלוננת. בחודש מאי 2006 הודיעה המתלוננת לנאשם על רצונה כי יעזוב את ביתה ואכן ביום 29.5.06 הנאשם עזב. ביום 4.6.06 אחרי הצהריים הגיע הנאשם לבית המתלוננת על-מנת לקחת חפצים והשניים אף ירדו למחסן הבית. כאשר נכנסו לחדר הפנימי במחסן, אחז הנאשם בצווארה של המתלוננת והחל להכותה באגרופים בפניה. הנאשם שם ידו על פי המתלוננת על-מנת לסכור את צעקותיה, הטיח אותה בחפצים שונים, המתלוננת נחבטה בפניה ובכל חלקי גופה ולפתע החל הנאשם עצמו לבכות וביקש מהמתלוננת שלא תספר על מכותיו לאיש. ואז נעל הנאשם את דלת המחסן, הוציא סכין שהיה בתיקו, ודקר את המתלוננת שלוש פעמים ברגליה ובירכיה. לאחר מכן נעל מבחוץ את דלת המחסן כדי לעכב מי שיוזעק לעזרה וכדי להקל את הימלטותו, ונמלט מהמקום. המתלוננת המדממת זחלה אל דלת המחסן, הלמה בה וקראה לעזרה ומשלא נענתה, גרפה המתלוננת את הדם שניגר מגופה אל מעבר לסף הדלת על-מנת למשוך תשומת לב עוברים ושבים. כתוצאה ממעשה הנאשם נגרמו למתלוננת המטומות, פצעי דקירה והיא נזקקה לאשפוז במשך שלושה ימים.

2.         המתלוננת העידה בבית המשפט כחלק מהטיעון לעונש וסיפרה על האירוע הטראומתי, שהותיר בה פחדים וסיוטים וקשיי תפקוד עד עצם היום הזה.

הנאשם בדבריו טרם גזירת הדין, הביע חרטה עמוקה, הסביר כי היה בסערת רגשות, וכי הוא מודע לכך כי הרס למתלוננת ולו עצמו את החיים וכי הוא אכן ראוי לעונש. כמו כן, הסכים לפצות המתלוננת.

3.         הנאשם יליד 1961, גרוש ואב ל-4 ילדים, מועסק כטבח. מתסקיר שירות המבחן עולה כי לנאשם רקע רגשי ונפשי בעייתי שהשפיע על מערכת יחסיו עם המתלוננת, ואת ביצוע העבירה הסביר על רקע כך שהמתלוננת נהגה להשפילו ולקנטרו, דבר שגרם לדרדור יחסיהם עד לפרוד ולהתפרצות יצרים זו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מביע חרטה על העבירות שעבר, אולם עדיין לוקה בקושי רגשי ויכולת לשלוט בכעסיו, לפיכך המליץ כי בתקופת המאסר יקבל טיפול בנושא שליטה בכעסים.

4.         ב"כ המאשימה, טען כי האירוע מזעזע בחומרתו, שכן הנאשם היכה, פצע ופגע במתלוננת ואחר כך כלא אותה. הנאשם התעלם מתחינותיה של המתלוננת והותירה מדממת וכלואה, שתוצאתה פגיעה פיזית ועוד יותר פגיעה נפשית. לפיכך עתר לעונש מאסר ארוך הן כגמול והן כהרתעה לרבים, שכן אלימות במשפחה הפכה למכת מדינה, וכי עונש המינימום שקבע המחוקק - 4 שנים - בהחלט אינו מספיק. הגיש פסיקה לתמיכה בטענותיו.

ב"כ הנאשם, טען כי לנאשם אין עבר פלילי, הוא חי חיים נורמטיביים ללא רקע של אלימות. לטעמו, סגירת הדלת הייתה כדי להקל על הימלטותו ולא למנוע טיפול רפואי, והנאשם הסגיר עצמו מייד למשטרה ודאג כי ישלח אמבולנס לחילוץ המתלוננת. הנאשם אף הודה מייד גם בחקירה במשטרה וגם בבית המשפט וקיבל אחריות למעשיו. אמנם, המעשה שעשה הנאשם חמור ועליו לשלם מחיר, לרבות פיצוי כספי לא גבוה, שכן ידו של הנאשם אינה מספקת. עם זאת, טען כי יש לזכור כי הנאשם חי במערכת חיים בלתי אפשרית, לא בריאה, תלותית, כשהנאשם תלוי במתלוננת הן בחיי יום יום והן בעבודה. הנאשם הושפל ונוצל על ידי המתלוננת שהתייחסה אליו באופן לא נאות. הגיש פסיקה בה נגזרו עונשים מתונים על עבירות דומות.

5.         המעשים שביצע הנאשם הם מזעזעים, מרושעים ומפליגים בחומרתם. נקל לראות ואף לחוש את רגעי האימה של המתלוננת הפצועה והמדממת, הכלואה במחסן נעול ובייאושה גורפת את דמה שלה מבעד לחריץ הדלת כאות וסימן, בתקווה שמאן דהוא יבחין בכך ויבוא לחלצה ולהצילה.

טענת הנאשם כי חווה השפלות ויחס רע מהמתלוננת, אינה יכולה להועיל הרבה, שכן אין טענה כי ביום האירוע, בבוא הנאשם ליטול חפציו מבית המתלוננת, היא קנטרה או התגרתה בו. פרץ הזעם האלים של הנאשם היה פתאומי וללא סיבה מיידית נראית לעין.

בענייננו, חברו שני שיקולים מהותיים לחומרה. האחד, הצורך בהגנה על נשים מפני ידם האלימה של בני זוגן. השני, הצורך לשרש את הסכינאות. הנאשם הגיע לבית המתלוננת לצורך תמים כביכול, בתואנה הביא את המתלוננת למחסן, ושם, במסתרין, הכה בה, שלף סכין שהכין והחזיק בתיקו מבעוד מועד, וביצע את זממו. הדבר מלמד על תכנון מוקדם ולא על פעולה ספונטנית, פרץ כעס שקשה לשלוט בו. כל אלה דוחקים לשוליים את הנסיבות לקולא עליהן הצביע הסנגור המלומד.

6.         ב"כ המאשימה הפנה לע"פ 414/02 מ"י נ' פלוני (תקדין עליון 2002) בו הוחמר עונשו של הנאשם בגין תקיפת בת זוגו והועמד על 10 שנות מאסר. אלא ששם הפגיעות במתלוננת היו חמורות יותר ולנאשם עצמו היה עבר פלילי ממשי בגין עבירות אלימות. במקרה שנדון בע"פ 11478/03 מ.א. נ' מ"י (תקדין עליון 2005) נדון הנאשם ל-7 שנות מאסר (וכן הפעלת תנאי במצטבר) בגין חתך ארוך בפניה של בת זוגו. באותו מקרה הנזק היה חמור יותר ולנאשם היה עבר פלילי. הסנגור הפנה לפסיקה מקלה, ובעיקר לת"פ 1071/02 (מחוזי נצרת) בו עשה הנאשם שימוש בסכין מאיימת על בת זוגו ודקר אדם נוסף וגרם לו חתך של 1 ס"מ ונדון בסופו של דבר לעבודות שירות. הנסיבות המפורטות במקרה זה הן מיוחדות ויוצאות דופן, ואילו מגמת הפסיקה הברורה הינה החמרה בעבריינים הנושאים סכינים והחמרת יתר בתוקפי בנות זוג. אף המחוקק נתן דעתו לכך וקבע כי העונש המינימלי במקרים כגון אלה הנדונים פה, הוא 4 שנות מאסר.

7.         לנאשם שלפנינו נסיבות מקלות ובהן פנייתו המיידית למשטרה, הודאתו המלאה, חסכון בזמן, החרטה שהביע, עברו הנקי, העובדה כי זה מאסרו הראשון והרקע האישי המיוחד והלא קל של כל מהלך חייו. עם זאת, כאמור, השיקולים האישיים נדחקים במידה רבה לקרן זווית לנוכח האלימות הקשה והמרושעת ותוצאותיה הן פגיעה בגוף המתלוננת ולא פחות מכך, בנפשה בסיוטים והפחדים המלווים אותה מאז ומן הסתם ילוו אותה עוד זמן רב. ידע כל אוחז סכין בכלל, ומי שעושה שימוש בסכין כלפי בת זוגו בפרט, כי אחת דינו למאסר לתקופה ארוכה וכן לתשלום פיצויים.

לאור האמור אני גוזר על הנאשם העונשים הבאים:

א.         מאסר בפועל לתקופה של 6 שנים. תחילת המאסר ביום המעצר - 4.6.06.

ב.         מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור, על כל עבירת אלימות למעט תקיפה סתם.

ג.          פיצוי למתלוננת בסכום של 25,000 ש"ח.

ד.         קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו.

סכומי הקנס והפיצוי ישולמו לא יאוחר מיום 1.2.2007.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ב בכסלו, תשס"ז (3 בדצמבר 2006), במעמד הצדדים.